רקרוצ'וק נ' שמגד חברה לניהול תביעות בע"מ

החלטה

מונחת על שולחני בקשה למנות מומחה רפואי -בתחום האורטופדיה, במסגרת תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

 התובע נפגע ביום 2.11.02 בתאונת דרכים, יום למחרת פנה לחדר מיון בבית החולים לגליל המערבי בנהריה שם הופנה לקבלת טיפול ע"י רופא אורטופד אשר המליץ על טיפול אנלגטיקה לאחר שהתובע התלונן על כאבי גב בעיקר בעת מאמץ, לאחר מכן התובע המשיך להתלונן על כאבי גב תחתון שהקרינו לרגל שמאל, פנה מספר פעמים לבית חולים ואף אושפז בשל כאביו, ומהבדיקות שבוצעו לו במהלכי אשפוזיו התגלה תהליך הרסני עם התפשטות לרקמות הרכות ולתוך תעלת השדרה בחוליות L4-5 , ולאחר מכן היה לו תהליך פתולוגי גרמי בחוליות אלו; באפריל 2003 אושפז למשך יותר משבועיים התובע בבית חולים גליל מערבי עקב אוסטאומיאליטיס בחוליות של ע"ש מותני.

הובע שהה לסירוגין באי כושר כ- 142 יום ולטענתו עודנו סובל מהפגיעה עד היום.

התובע קיבל טיפוליים פיזיותרפיים ותרופות לטענתו אך אין תיעוד כלשהו על כך שאכן התובע עבר טיפולי פיזיותרפיה.

התובע טוען כי בעקבות התאונה הוא סובל מכאבים עזים ומהגבלה קשה בתנועות, אשר מצדיקים מינוי מומחה אורטופדי.

הנתבעת מתנגדת למינוי מומחה וטוענת כי במסמכים הרפואיים אין כדי לראות ראשית ראיה לקיום נכות, מה גם שמדובר במסמכים שחלקם הגדול שייך לפגיעה ביד שמאל שסווגה ע"י הרופאים כמחלה ולא כמשהו שקשור לתאונת הדרכים. בנוסף טוענת הנתבעת כי בפניותיו של התובע לבתי החולים בתחילת שנת 2003 אובחן תהליך זיהומי בגב שאינו קשור לתאונה כלל ואף הרופאים לא ציינו במסמכים הרפואיים שזה עקב אירוע טראומאטי ותאונת הדרכים לא אוזכרה כלל.

הנתבעת טוענת עוד כי, המסמך האחרון שצורף לבקשה הינו ממאי 2003 ואילו היה התובע סובל מנכות ו/או מגבלה סביר להניח כי היו בידו מסמכים המעידים על כך. מכאן שאין שום קשר בין מצבו הרפואי לבין התאונה אותה עבר ביום 2.11.2002.

הכרעה:

הגישה בעניין מינוי מומחים רפואיים היא גישה מקלה וכך נקבע ברע"א 247/01 מססה מיטל נ' דולב חברה לבטוח בע"מ ואח', (טרם פורסם) :"ההלכה קובעת, כי על מנת שימונה מומחה לצורך קביעת דרגת נכות בתחום מסוים צריך התובע להביא ראשית ראיה לנכות שהוא טוען לה (ראה רע"א 1619/93 אליהו נ' טטרו, פ"ד מ"ז(4) 89). בית המשפט מקפיד על מינוי המומחה במקרים אלו, משום שאין לנפגע אפשרות אחרת להוכיח את נכותו הרפואית על ידי הבאת מומחים מטעמו (ראו רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון, פ"ד מ"ד(2) 216, 220-219)".

במקרנו יש שיקולים לכאן ולכאן,

ראשית, ע"פ התיעוד הרפואי התובע סבל בהתחלה וממש בסמוך לתאונה מכאבים בגב, אכן המסמך האחרון שצורף מטעם התובע הינו משנת 2003 ולאחר מועד זה אין כל תיעוד על המשך טיפול כלשהו. אך אני ער לעובדה כי כשמדובר בכאבי גב לא תמיד יש מה לטפל אחרי ניסיונות של טיפולים למיניהם כגון פיזיותרפיה על אף העובדה כי התובע לא צירף תיעוד כלשהו על ביצוע טיפולי פיזיותרפיה. הדרישה לרצף טיפולים אינה קונקלוסיבית ולא כל העדר רצף טיפולי מצדיק דחיית הבקשה (ראה: רע"א 9646/03, סולמין נ' ת.א. (קטינה) (2004); בר"ע (חיפה) 1317/05, טומשפולסקי נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (2006), על האסמכתאות הנזכרות שם) והדברים אמורים במיוחד משמדובר בתלונות בתחום האורטופדיה ביחס אליהן לעיתים אין בנמצא טיפול רפואי היכול להקל על הנפגע ולסייע לו להתגבר על פגיעתו (ראה: ת"א (ת"א) 70670/04, זיגדין נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (2005); רע"א 3497/08, רזין נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(5) 136.

שנית, כל תלונותיו של התובע התמקדו היו אודות הגבלה בתנועות ואודות הכאבים בגב התחתון וחלק מהתיעוד הצביע על הקרנה של הכאבים לרגל שמאל. אין בנמצא תיעוד רפואי מלפני התאונה שניתן ממנו ללמוד כי התובע סבל מכאבי גב עוד מלפני התאונה.

שלישית, כאביו של התובע, ישנו רצף של תלונות על כאבים בגב התובע וכמעט בכל המסמכים שהוגשו ( למעט אלו המדברים על כאבים ובעיה רפואית באמה שאכן אין להם כל קשר עם כאבי הגב והתאונה ) קיימת תלונה לכאבים.

רביעית, התובע לא השתהה בפניה לטיפולים ולבדיקות וכל אלו נעשו בחודשים הראשונים בסמוך לתאונה מה שמחזק את המסקנה כי סבל מכאבים והגבלות כטענתו הקשורים לתאונה והמצדיקים בדיקת מקורם והקשרם הסיבתי לתאונה.

מאידך גיסא, ניתן לתהות האם התהליך הזיהומי שהתפתח בגבו של התובע אכן מקורו בתאונה והאם אחת הסיבות שיכולות לגרום להתפתחותו הינה חוויה טראומטית כגון תאונת הדרכים שעבר.

אין ספק כי המדובר במקרה גבולי. יחד עם זאת בשים לב כי אין לתובע דרך אחרת להוכיח טענה שברפואה בהליך על פי הפלת"ד והצורך לבודד את מצבו הרפואי הכללי של התובע, שאינו מוכחש על ידו, ממצב הרפואי עקב התאונה (ראה: רע"א 3497/98 רזין המגן חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ"ב (5) 136); ובהשוואה: רע"א 1246/05, מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' שטרית, מיום 09.03.05; רע"א 1426/03, נאסר בצלאל נ' אברג'ל, מיום 27.02.05) - מטים הכף לטובת מינוי מומחה רפואי כאשר האיזון המידתי והראוי ימצא בהטלת שכר טרחת המומחה בשלב זה על התובע.

ודוק: במקרה הגבולי מוטב למנות מומחה מאשר לא למנותו (לעניין זה ראה למשל: בר"ע (באר שבע) 651/02, עמרם נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח (2003); בר"ע (חיפה) 2150/07, זור ראניה נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ (2007); בר"ע (חיפה) 3136/08, יגאייב נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (2008(.

לכן, מתוך הבנה שהדרך היחידה הפתוחה בפני התובע להוכיח נכות, היא דרך מינוי המומחה, ומצויה ראשית ראיה לפגיעה שנגרמה לתובע, וכדי שלא תחסם דרכו ותוך שקילת אני מורה על מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש.